בשנת 2002, התפרסם מחקר ששינה את הדרך שבה אנחנו מבינים כלבים. בראין הר מאוניברסיטת דיוק, יחד עם חוקרים מהונגריה, גילה שכלבים מבינים מחוות אנושיות באופן שזאבים לא מבינים. ההבדל: ביות.

הקשר עין

במחקר קלאסי של Hare, Miklósi ו-Topál (2002) ב-Science, הראו שכלבים מסוגלים לעקוב אחרי מבט אנושי ומחוות הצבעה כדי למצוא מזון — וזאבים לא. גם זאבים שגודלו בידי אדם מגיל 0 לא פיתחו את היכולת הזו.

המסמר האחרון

במחקר המשך (2017), Hare and Woods הראו שכלבים רגישים במיוחד לאינטראקציה חברתית — ה"נמלה הכימית" בסיפור. ביות בחר כלבים שרצו לשתף פעולה. לא כלבים שהיו חכמים יותר, אלא כלבים שהיו יותר חברתיים.

קוגניציה חברתית

המוח הכלבי לא התפתח לפתור חידות. הוא התפתח לקרוא בני אדם. מבחני הקוגניציה הכי מרשימים של כלבים אינם מבחני זיכרון או למידה — אלא מבחני תקשורת חברתית.

חיבור לשטח

המחקר מעניין. אבל בשטח, הכל קצת יותר מורכב. אני רואה כלבים שמבינים בני אדם יפה — אבל לא תמיד בוחרים לשתף פעולה. ההבנה היא לא הרצון.

חשוב לזכור את ההבדל.