יש הורמון שנקרא אוקסיטוצין. אוקסיטוצין — "הורמון האהבה" או "הורמון ההתקשרות". זה הורמון שמופרש כשאמא מניקה, כשמחבקים, כשמסתכלים בעיניים של מישהו שאנחנו אוהבים. ב-2015, חוקרים מיפן גילו שזה עובד בדיוק אותו דבר עם כלבים.

הניסוי

מיטסואקי נגסאווה ועמיתיו מאוניברסיטת אזאבו ביפן הפעילו 30 כלבים + בעליהם בניסוי. בדקו את רמות האוקסיטוצין לפני ואחרי 30 דקות של אינטראקציה חופשית — מבטים, מגע, דיבור.

התוצאה: גם כלבים וגם בעלים הראו עלייה משמעותית באוקסיטוצין אחרי אינטראקציה. ככל שהכלב הביט יותר בבעלים, כך העלייה הייתה גדולה יותר.

לופ המשוב

Nagasawa הראה שכלבים ובעלים יוצרים לופ משוב חיובי: כלב מסתכל על בעלים ← אוקסיטוצין עולה בבעלים ← בעלים מחזיר מבט, מדבר, נוגע ← אוקסיטוצין עולה בכלב ← כלב מחזיר מבט.

האם זה גם עם זאבים?

Nagasawa בדק גם זאבים. בניגוד לכלבים, זאבים מגיבים הרבה פחות לקשר עין. זאבים שגדלו בידי אדם, שאומנו והואכלו — לא יצרו את אותו הלופ. המסקנה: ביות יצר מנגנון התקשרות מיוחד.

המסר האישי

כשכלב שלך מסתכל לך בעיניים — זה לא במקרה. זו אבולוציה.

אנחנו לא צריכים לעשות שום דבר מיוחד. פשוט לשבת, להסתכל, להיות נוכחים.